המתנדב היצירתי

להמציא את הגלגל מחדש- זה המוטו של יונה בלזברג (85), שאינו נח לרגע, ומוחו עובד בטורים גבוהים לצורך שיפור חייהם של אנשים עם מוגבלויות. סיפורו של איש שכולו נתינה.

מאת: מאיר חוטקובסקי
3.7.2022

אביזר מותאם אישית

"אני מאד אוהב לעזור לאנשים. אני חושב שזו תכונה שנולדתי איתה." דברים שאומר יונה בלזברג, מתנדב במילבת (המרכז הישראלי לאביזרי-עזר, בינוי ותחבורה לנכה), בשיחתי איתו, לאחר שנחשפתי להתנדבותו יוצאת-הדופן בהמצאת 'פטנטים' לאנשים עם מוגבלויות. פגישתנו נערכת בביתו ברמת-השרון, בחדר-עבודתו, העמוס בקלסרים ובדוגמיות של המצאותיו. "כל אביזר שאני יוצר הוא ייחודי ומותאם אישית בעבור האדם, שלו מיועד האביזר." אחד האביזרים שזכה להערכה יוצאת-דופן מהמטופל הוא מיתקן לקטוע שתי כפות-ידיים, שבמשך 50 שנה לא הצליח לכתוב, או להשתמש במקלדת של מחשב. "התקנתי תושבת, המתלבשת על גדם-היד, ואליה ניתן לחבר אצבע מלאכותית, שבעזרתה מתקתקים על מקשי- המקלדת של המחשב. לחילופין, אפשר לחבר לתושבת עט, או טוש, המאפשר כתיבה רגילה על דפי-נייר. בנוסף, אביזר זה משמש גם אנשים עם מוגבלויות-גוף שונות."

טכנולוגיה מילדות

על-מנת להיות מפתח עזרים לאוכלוסיות עם מוגבלויות, חייבים להיות בעלי יכולות טכניות יוצאות-דופן. בלזברג הוא כזה. "החוש הטכני שלי התפתח עוד בילדותי. זכור לי, כי ישראל (אחי התאום) ואנוכי פיתחנו דינמו של אופניים, שסיפק לביתנו אנרגיה חשמלית בעת הפסקות-החשמל התכופות בעיר-הולדתנו, יאסי." בלזברג נולד ברומניה. משפחתו הייתה חילונית, עם נטייה לשמירת מסורת יהודית. "אחי ואנוכי נשלחנו ללמוד ב'חדר', אך לא מצאנו עניין בחינוך שניסו לכפות עלינו, ודי מהר נפלטנו משם."

לדבריו, שנות-ילדותו ברומניה היו יפות עד תחילת המלחמה באירופה. "משפחתנו הייתה אמידה. לסבי היו מספר בתי-חרושת ומפעלים. עם תחילת המלחמה הוחרם רכוש-המשפחה בידי השלטונות, ומצבנו הורע." בלזברג לא הכיר את אביו-מולידו. "אבא נפטר כשאחי ואני היינו בני שנתיים. אין לי זיכרונות ממנו, פרט לתמונות." אימו נישאה בישראל בשנית- לחבר ארגון-גורדוניה, שבו גם היא הייתה חברה. "בעלה השני של אמנו התייחס אליי ואל אחי כאילו היה האב הביולוגי שלנו. שם-המשפחה שלנו הוא שם-משפחתו, וקראנו לו אבא." בלזברג מאוד גאה באביו, שהיה חייל בבריגדה טרם קום-המדינה, ולחם באפריקה נגד צבא רומל. הוא מציג את תמונות האב במדים של חיילי-הבריגדה, ונראה שהוא מתמוגג מאושר ומגאווה.

ביטחון תעסוקתי

לאחר סיימו את בית-הספר היסודי ממשיך בלזברג את לימודיו העל-יסודיים בבית-ספר תיכון מקצועי. "בגלל נטייתי הטכנית, זה היה אך טבעי שאלמד בבית-ספר, המכשיר אנשי-מקצוע. גרנו אז ביפו, בבית שקיבלנו מהמדינה בזכות עברו הקרבי של אבי, והתקבלתי לבית-הספר 'שבח', ששכן בתל-אביב." בלזברג לומד חשמלאות, ועם גיוסו לצה"ל הוא משובץ לבית-הספר הטכני של חיל-האוויר בחיפה, ומקבל הכשרה כחשמלאי-מטוסים. "את שירותי הצבאי עשיתי בבסיס תל-נוף, בטייסת של מטוסי-הרווארד", הוא מספר. עם שחרורו מהצבא בלזברג מתלבט באשר להמשך דרכו. "התחלתי לעבוד אצל קבלן-בניין במשכורת גבוהה ומפתה. הבעיה הייתה, שזו לא הייתה עבודה רצופה. החלטתי לנסות את מזלי בחברת 'אל-על', בעידודו של אבי, שציין כי עליי להתקבל למקום-עבודה, שבו יש ביטחון תעסוקתי ואפשרויות-קידום; דבר שהתברר כנכון. ב-1958 התחלתי את עבודתי ב'אל-על', ואיני מצטער לרגע."

מימוש עצמי

עבודתו של בלזברג בחברת 'אל-על' נמשכת לאורך 45 שנים, עד ליציאתו לגמלאות. הוא החל את עבודתו כטכנאי-אוויוניקה, וסיים כמנהל-איכות. "היה לי סיפוק רב בעבודתי. מימשתי את עצמי. אהבתי את העבודה, וכמובן- את הטיולים בעולם, שהתאפשרו לי בעת החופשות ובשליחויות המקצועיות לתחנות-החברה." בלזברג היה גם ספורטאי פעיל. "הקמתי את נבחרת-השחייה של החברה, שהתמודדה במשך שנים בצליחת הכנרת, ולא אחת זכינו בפרסים. הייתי חבר בקבוצת-הצעדה של 'אל-על', וייצגנו את החברה באין-ספור משלחות לחו"ל." בתחילת שנות ה-70 של המאה הקודמת שימש בלזברג כנציג-אוויוניקה בתחנת 'אל-על' בציריך שבשוויץ. "השליחות בציריך הייתה לגביי חוויה בלתי-נשכחת. זו הייתה תקופה יפה, שהזכירה לי את ימי-ילדותי באירופה טרם המלחמה, ושממנה ברחנו בעת הפרעות ביהודים."

פיתוח עזרים

פרק ההמצאות של בלזברג החל עוד בתקופת עבודתו ב'אל-על'. "פגשתי חבר קרוב, שנגרמה לו נכות בעת השירות בצבא, והוא חיפש דרכים לשפר את איכות-חייו. נשאבתי לנושא, והתחלתי לחפש פתרונות לשיפור אביזרי-עזר, ובמקביל- להמציא חדשים." תוך כדי עבודתו ב'אל-על', בשנת 1983, הוא מתנדב למילבת, ופרץ-המצאות נובע ממוחו. "אחד הפיתוחים הייחודיים שלי היה בעבור נכה מאמין, גידם, שמאוד רצה לקיים את המצווה של הנחת התפילין. יצרתי מיתקן מאביזרים אחדים, המאפשרים הנחת התפילין על היד באופן אוטומטי." זה ועוד. הוא פועל במרץ ומפתח אביזר-עזר לעיוורים וללקויי-ראייה, ובמקביל לומד כתב-ברייל, על-מנת להבין טוב יותר את צורכיהם של העיוורים.

בין פיתוחיו הרבים נמצאים גם כוס לקידוש למי שידו רועדת, אצבע מלאכותית לגידמים לצורך הקלדה במחשב, מאוורר-מצח, מיתקן למילוי פיתה, מאחז להצמדת מחבט של טניס-שולחן לכף-היד ועוד המצאות רבות ומגוונות. בלזברג אינו מסתפק רק בסיוע לבעלי-מום. "שלחתי מספר פטנטים למשרד-הביטחון בנושאים תעופתיים, אך בדיעבד אני מצטער, שלא הייתי עיקש ונחוש מספיק, כדי לקדם אותם ולהביא אותם לידי מימוש."

פסיכולוגיה ואופטימיות

על-אף שעיקר עיסוקו של בלזברג הוא עם אוכלוסיות עם צרכים מיוחדים, ולעיתים אף עם חסרי-ישע, הוא אינו נופל ברוחו, ומשדר אופטימיות לאורך כל הדרך. "אני אדם אופטימי מטבעי. אני משתמש המון בפסיכולוגיה. אני תמיד מסביר לבעלי-המום, כי הם נמצאים במצב טוב לעומת מצב שיכול היה להיות גרוע בהרבה", הוא מבהיר. "אני משתדל להשרות עליהם אופטימיות, ושלא הכול גרוע כפי שזה נראה. אני פה על-מנת לסייע ולעשות את החיים מעט טובים יותר." בשנים האחרונות סועד בלזברג את רעייתו, חיה, שחלתה במחלת ניוון-שרירים, ולא-מעט מזמנו הוא מקדיש גם בעבורה- בפיתוח אמצעים שיקלו עליה את מצבה. "חיה, שבהכשרתה היא מורה לקוסמטיקה, נפגעה בניוון-שרירים מתקדם. הדבר פגע בה מאוד. היא נאלצה להפסיק את עבודתה, שכה אהבה. היא גישרה בין תלמידותיה, שהיו מלאומים ומאוכלוסיות שונות, כמו ערביות ויהודיות, אתיופיות ורוסיות ועוד. היום נעזרת חיה בכיסא-גלגלים, ומקבלת תרופות ותרגילים. למרות מגבלותיה, יש בה אמונה, שמחזקת גם אותי. המוטו שלה הוא: "כל יום שעובר הוא מתנה."

יקיר-העיר

פעילותו המבורכת של בלזברג למען אוכלוסיות עם צרכים מיוחדים זוכה בהוקרה ובתודה. בשנת 2011 הוא זכה בתואר יקיר-העיר של רמת-השרון, והדבר מילא אותו ואת משפחתו גאווה רבה. "קיבלתי כבוד והערכה מהמשפחה. זה היה עוד בזמן שחיה עדיין לא הייתה מרותקת לכיסא-הגלגלים. חיה והילדים נכחו בטכס, וההרגשה הייתה נפלאה. שמחתי שאנשים יודעים להעריך את ההשקעה שלי. הילדים ציינו לפניי, כי אני מביא כבוד למשפחה, וזה ריגש אותי. כולם היו גאים בי, החל מהנכדים, דרך השכנים וכלה בחבריי ממילבת. זו הרגשה טובה, שיש משוב לדברים שאני עושה." בדברי-הברכה בטקס-ההוקרה, לגבי הסיבות למתן התואר, נאמר: "יונה פועל במסגרת עמותת מילבת כאחד ממתנדביה הבולטים. פעילותו בעמותה מתמקדת בפיתוח של עזרי-עזר איכותיים, המותאמים באופן אישי לאנשים עם נכויות. המטרה להגביר את עצמאותם, את כבודם-העצמי ואת השתלבותם בקהילה. גישתו של יונה היא, שלמרות הנכות, אפשר לעשות הכול- רק צריך למצוא את האביזר המתאים. את התקווה המעודדת הזאת נוטע יונה בלב האנשים, שעמם הוא עובד. באמצעות האביזרים שהוא מכין הוא רק מוכיח להם, שהדבר אפשרי."

אב, שבנו הנכה זכה לטיפול מיטיב איכות-חיים מבלזברג, אמר עליו: "ליונה הייתה היכולת להבין ולפתח דרכים גאוניות לפתרון הבעיה. אני, אשתי ובני רוחשים ליונה הערכה עמוקה, ולא רק בשל עזרתו לבני, אלא בגלל סוג האדם שהוא." מתוקף עיסוקיו מול אוכלוסיות עם צרכים מיוחדים יש לבלזברג דברים טובים לומר על יחסה של המדינה אליהם: "אני נוכח לראות, כי המדינה משתדלת לטפל בצורה חיובית באוכלוסיות-הנכים ובאופן המועיל ביותר, למרות שלעיתים קורה שקבוצות-נכים, כמו נכי-צה"ל, אינם מקבלים את הסיוע הנדרש, כפי שמצופה ממשרדי-הממשלה." בפן האישי בלזברג מצר על כי רעייתו האהובה, חיה, מרותקת לביתם, ושוב אינם יכולים לטייל ביחד, כפי שנהגו בשנים עברו. למרות הקדשת חלק ניכר מזמנו לרעייתו, אומר בלזברג: "כל עוד כוחי במותניי אמשיך לחשוב ולתכנן עזרים, היכולים לתת רגעי-אושר לנכים!"

לכתבה המקורית ב"דעתון" מיום 30.06.2022